קורס מבוא למתודולוגיה פוליטית: שיעור מס' 4 - המצע הרעיוני
נמרוד נוי
7/2/2011
בעבר, ולמעשה לאורך כל המאה ה- 20, התגדרו מפלגות בעולם על פי מצעיהם. היו אלה ימים הרי גורל, בהם שטף את ההיסטוריה פרץ אדיר של אירועים מעצבים וגם עצובים בדמות שתי מלחמות עולם והשואה. ימים של מחשבות על עולם חדש ואדם חדש. מחשבות-רבתי אלו אוגדו לרוב לצבר הנקרא בשם אידאולוגיה. משהו בדמות תפיסת עולם כוללת ורחבה על המה והאיך בחיינו. משהו בדמות קורפוס חובק-כל מובחן וסדור. זו היתה הדרך הטובה ביותר באותם ימים לגיס המונים למטרות שינוי חברתי ופוליטי מרחיקות לכת. על אופיו של השיח האידאולוגי ועל האידאולוגיות השונות באותה מאה ניתן לקבל תמונה מקיפה ומעמיקה דרך עיון בספרו של פרופסור ברוך זיסר "על ימין ועל שמאל - אשנב לשיח האידאולוגי בן זמננו".
עם תום עידן האידאולוגיות הגדולות - שהשבר הגדול שלו היה בשנות השמונים של המאה שעברה עם נפילתו של הגוש הקומוניסטי באירופה - לפחות במערב, הגיעה לדומיננטיות רחבת היקף תפיסת המדינה הדמוקרטית הליברלית. אפשר כמעט לומר כאן שהליברליזם יצא המנצח הגדול בקרב האידאולוגי של המאה שעברה. קיימת פרשנות המסבירה זאת בכך, שהליברליזם מעולם לא התגבש לכלל אידאולוגיה חובקת-כל, אלא הזדכך לכלל כמה עקרונות יסוד, שעל כל דור ודור מוטלת האחריות להקנות להם את הפרשנות העדכנית הנדרשת. עקרונות המאוד דומים לכלל היהודי 'אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך'. עדיין מתקיימים בתוכנו, זה לצד זה, רסיסים של אידאולוגיות כמו הסוציאל דמוקרטיה ואחרות. אך, עם התגבשות מדינת הרווחה גם אידאולוגיה זו הולכת ונמוגה, ואנו חיים היום בעידן חדש. עידן המתאפיין בגלובליזציה חסרת תקדים, בתפיסת שוק חופשי ובעידן משופע בטכנולוגיית מידע ורשתות חברתיות שלא ידענו כמותם מעולם. עדיין העולם חיי בדיסוננס מאוד חריף בין מדינות עשירות ומפותחות לבין מדינות עניות. עדיין קיים בעולם אסלם פנאטי, המתקשה להשתלב במודרנה ומאיים על שלום העולם. וקיים גם איום גרעיני מצד מדינות מטורפות כמו אירן וקוריאה. מעניין במיוחד הוא מודל ההצלחה הסיני של חופש כלכלי הולך וגדל מחד ושל יד קפוצה אשר מגבילה את החופש האישי והפוליטי מאידך.
המסקנה העולה מתיאור זה היא שהמתח האידאולוגי נחלש והוא פחות ופחות משמעותי בחיינו. אם בעבר מפלגות התגדרו באמצעות מצעים רעיוניים הנתמכים באידאולוגיה כשלהי, אזי כיום המצע הרעיוני איננו יותר מאשר תכנית עבודה שעניינה קרוב יותר ל'הגיון המדינה' ומקומה מחוץ להגדרות היסוד המפלגתיות. מחוץ לנייר העוסק בשאלות האסטרטגיות של המפלגות. זו רשימה ארוכה של דברים שהמפלגה תומכת בהם ורוצה לקדמם, ועיקרם נוגעים לניהול ענייני המדינה. במובן זה 'הגיון המצע הרעיוני' נבלע על ידי 'הגיון המדינה' וכמעט אין להבדיל ביניהם.
כשבאתי לראשונה למפלגת קדימה הדבר הראשון שמיקד את תשומת ליבי היה שהחברים הרבו לעסוק בשאלת הגדרת זהותה של המפלגה. זה מעוד העסיק אותם והצביע על כך שיש בעיה אמתית כאן. מרביתם התנסחו ואמרו בצורות שונות כי קדימה היא מפלגת מרכז. אחרים בתנועה, ובעיקר בכיריה השקיעו מאמץ רב בניסיון לזהות את קדימה באמצעות התייחסות לשאלות הלקוחות מהתחום המדיני-בטחוני ומהתחום הכלכלי-חברתי, שמקורם ב'הגיון המצע הרעיוני'. גם היום החברים במפלגה מרבים להתווכח עד כמה קדימה היא יותר מרכז שמאל ועד כמה יותר מרכז ימין. אחדים אף ניצבים עם סרגלי מדידה מדויקים בעניין זה. כשבוחנים את ניירותיה של קדימה מגלים שפרט לרשימה ארוכה של 'מצרכים' בדמות מצע מפלגתי ולמסמך תקנוני ארכאי אין בה דבר. היא משוללת כל נייר מקובל העוסק ביסודותיו של הארגון. לא חזון. לא יעוד. לא מטרות, לא תרבות וערכים ארגונים ולא כל מה שכלול במסמך אסרטגיה ארגונית.
תרצו, הנה לכם עוד נקודת שבר אחת ועוד כשל שאפשר להכניסם תחת הכותרת הגדולה של המושג שטווינו העונה לשם 'חולשת המערכת הפוליטית בישראל'. מה שהיה נכון בעבר איננו רלוונטי עוד, ומנגד לא עיצבנו כלים חדשים שיסבירו לנו את המציאות, ושעל פיהם נוכל לגזור את ערכי התקופה ולבנות מחדש את מערכות חיינו.
תפיסה המצע הרעיוני קרסה יחד עם הגוש הקומוניסטי ולא השכלנו להתמירה בתפיסות חדשות. ראינו אם כן, שזהותה של קדימה תלויה על כרעי תרנגולת ואין בה כדי להצדיק את קיומה. היא איננה עונה לצרכים אמיתיים של המדינה והחברה הישראלית אשר נמצאים בכלל במקום אחר. בהמשך הקורס נבחן מחדש את הגדרות היסוד של קדימה ונציע דרך חדשה למפלגה, הנשענת על עולם מושגים ורעיונות שטרם נשמעו בארץ הזו.
